מיכאל רוביף נ. שר הפנים 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ  3279/08

בפני:  

כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ס' ג'ובראן

העותר:

מיכאל רוביף

 נ  ג  ד

המשיבים:

1. שר הפנים

2. משטרת ההגירה

 עתירה למתן צו על-תנאי

בשם העותר:                          עו"ד עבד ג'יג'יני
בשם המשיבים:                      עו"ד איתי רביד

פסק-דין

השופט א' רובינשטיין:

א.        עניינה של העתירה בבקשת העותר, שוהה בלתי חוקי בישראל, המחזיק דרכון בולגרי והנשוי לתושבת איו"ש (האזור), כי תבוטל ההחלטה להרחיקו אל ארץ מולדתו, וכי תותר שהייתו בישראל או באזור, עד להחלטה בבקשתו לאיחוד משפחות באזור.

ב.        העובדות הצריכות לענייננו, כעולה מתגובת המשיבים, הן כדלקמן: העותר נכנס לישראל ב 24.1.00 באשרת עבודה מסוג ב/1, אשר פגה ביום 30.3.00; לאחר פקיעת תוקף האשרה שהוענקה לו, נשאר בישראל באופן בלתי חוקי. לדבריו, לאחר שפקעה אשרת שהייתו, עבר להתגורר באזור, שם נשא בשנת 2001 את תושבת האזור. לזוג אין ילדים משותפים, אולם לאשת העותר ארבעה ילדים מנישואים קודמים.  
ב-20.2.08, כשמונה שנים לאחר פקיעת תוקף אשרתו, נעצר העותר בירושלים כשברכבו חמישה שוהים בלתי חוקיים, אותם הסיע ככל הנראה לישראל.

ג.        העותר הועבר לידי רשויות ההגירה לצורך הרחקתו, ועל רקע זה - הכוונה להרחיקו - הוחלט אף לסגור את תיק החקירה נגדו. לאחר שהועבר לידי מנהלת ההגירה נערך לו שימוע, בו טען כי לא ידע שהוא מסיע שוהים בלתי חוקיים. בנוסף אמר העותר, כי הוא מבין שהוא שוהה בארץ באופן בלתי חוקי. כנגד העותר הוצאו צווי משמורת והרחקה. ב- 23.2.08 התקיים דיון בבית הדין למשמורת; בית הדין אישר את הצו ללא שינויים, לאחר שהשתכנע כי העותר היה מודע לשהייתו הבלתי חוקית הארוכה בישראל.

ד.        ביום 27.2.08 אושר צו המשמורת בשנית בבית הדין, בלא שינויים, תוך שנדחתה בקשת העותר לשחרור לשטחי הרשות הפלסטינאית.

ה.        ביום 3.3.08 הגיש העותר עתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב. בעתירתו טען, כי הגיש בשנת 2003 בקשה לאיחוד משפחות באזור, וכי בקשתו עתידה להיענות בחיוב בתוך שלושה חודשים. כן ביקש הוצאת צו ביניים בעתירה. המשיבים הסכימו לצו הביניים, בכפוף להישארות העותר במשמורת עד לדיון בעתירה. ב 17.3.08 ניתן על ידי בית המשפט לעניינים מינהליים צו ביניים האוסר על הרחקת העותר מן הארץ.

ו.        ביום 24.3.08 התקיים דיון נוסף בעניינו של העותר בבית הדין לביקורת משמורת. בית הדין החליט לשחרר את העותר, לאחר הפקדת ערבות בת 10,000 ?, למשך חצי שנה, ובכפוף לכך שהעותר יתגורר בכתובת מסוימת בירושלים, יתייצב פעמים בשבוע בתחנת משטרה ויעזוב את הארץ לא יאוחר מ-30 יום לאחר מתן פסק דין.

 ז.       כיוון שטענות העותר נגעו למעמדו באזור מכוח נישואיו לתושבת האזור, הגישו הצדדים בקשה משותפת למחיקת העתירה, כך שהעותר יוכל לפנות לבית משפט זה. המשיבים הסכימו כי צו הביניים שהוצא ימשיך לעמוד עד למתן החלטה אחרת בעניינו של העותר. בית המשפט המחוזי (השופטת גדות) בפסק דין מיום 27.3.08, החליט בהתאם.

ח.        מכאן העתירה שלפנינו. בעתירה טוען העותר - כאמור - כי בקשתו לאיחוד משפחות תאושר בתוך שלושה חודשים, להערכתו, וכי התבסס כבר באזור. עוד נטען, כי הרחקתו תותיר את בני משפחתו ללא תמיכה כלכלית, בפרט נוכח מצבה הבריאותי של רעייתו. הוסף, כי העותר עובד בחברה ישראלית, אשר עיקר עבודתה בירושלים, ואשר מוכנה לעמוד בכל תנאי כדי למנוע את גירושו של העותר עד בירור עניינו באופן סופי. לעתירה צורפו אישור עיריית ראמאללה כי העותר ואשתו גרים בעיר, וכן אישור הרשות הפלסטינאית כי הוגשה בקשה לאיחוד משפחות בשנת 2003.

ט.        עמדת המשיבים בתשובתם מ-12.8.08, היא כי דין העתירה להידחות. בכל הנוגע לבקשת העותר כי תותר שהייתו בישראל נטען כי העותר שהה לסירוגין בישראל ובאזור שנים רבות שלא כדין, ולא הצביע על כל עילה אשר תצדיק התרת שהייתו בישראל. באשר לבקשתו, כי תותר שהייתו באזור מתוקף נישואיו, מציינים המשיבים כי לאחרונה (במסגרת מכסה בעקבות מחוה מדינית) הועברה בקשה בעניין על ידי הרשות הפלסטינית, ונדחתה על ידי הרשויות בישראל, שכן במהלך השנים בהם שהה העותר שלא כדין באזור, נכנס לישראל ונמצא בה שלא כדין, ואף נתפס שברכבו שוהים שלא כדין. הסירוב לאישור שהייתו - כך נמסר - אושר על ידי הצד הפלסטיני, בהתאם למתוה שגובש בהסכם הביניים, ותחת שמו של העותר העבירה הרשות הפלסטינית שם אחר. עוד צוין, כי לא הועברה לישראל כל בקשה לאיחוד משפחות שהגיש העותר ב-2003, אלא רק במסגרת המחוה המדינית האחרונה.

ט.        כרקע יצוין, כי הודעה מעדכנת שהוגשה בבג"צ 3170/07, נמסר כי במסגרת מגעים בין הצד הישראלי ליו"ר הרשות הפלסטינית, וכמחוה ליו"ר הרשות, הסכים הדרג המדיני לבחון, בקשות של פלסטינים בעבור זרים למתן תושבות קבע באזור שיועברו אליו באמצעות הצד הפלסטיני, ובהתאם לשיקול דעתו. בשלב ראשון הוחלט כי הצד הישראלי יהיה נכון לבחון 5,000 בקשות, ולאחר מכן הוחלט כי יהיה נכון לבחון 7,000 בקשות נוספות, ובסך הכל עד למועד התשובה אושרו מכסות למעמד באזור בשל נישואין בהיקף של כ-22,000 נפש. צוין, כי לאחרונה אושרה מכסה נוספת. בתיק זה אין אנו נדרשים לשאלה העקרונית בדבר מדיניות המשיבים בעניין בקשות למתן מעמד באזור, אלא אך למקרה הפרטני שלפנינו, בו נבחנה בקשת העותר על ידי הרשויות בישראל ונדחתה - ותחתיה כאמור הגישה הרשות בקשה אחרת.

י.        אין בידינו להיעתר למבוקש. יכלה להתעורר השאלה, האם בכל זאת מצוי הנושא במהותו גם בסמכות בית המשפט לעניינים מינהליים (ראו בג"צ 4487/08 עמותת רופאים לזכויות אדם נ' מפקד כוחות צה"ל בעזה (טרם פורסם)). אך לא נקבע מסמרות, מה גם שהתיק היה כאמור בבית המשפט לעניינים מינהליים ואיננו רואים מקום להשיבו לשם.  

י"א.     אשר לעיצומה של העתירה, העותר שהה בישראל ובאזור כשמונה שנים לא כדין, ונתפס - כעולה מן הראיות המינהליות - כשהוא מסיע בישראל שוהים שלא כדין - פעילות שעל פוטנציאל הסכנה שבה אין צורך להכביר מלים (ראו רע"פ 5198/01 ח'טיב נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1) 769). חשד למעורבות בפלילים - בודאי כשנלוה אליו חשד שהסדרת המעמד בתחומי האזור לא תמנע מהעותר לשוב ולהיכנס לשטחי ישראל - יש בו בנסיבות מתאימות כדי להביא לדחיית הבקשה למעמד. כך ביחס לבעלי זכות קנויה להסדרת המעמד (בג"צ 6624/06 פשקו נ' משרד הפנים (לא פורסם), קל וחומר ביחס למי שאינם כאלה (ראו בג"צ 876/07 קייסי נ' שר הפנים (לא פורסם) ביחס לשיקולי שלום הציבור ומסוכנותו של המבקש איחוד משפחות, בכל הנוגע לסעיף 3 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003). יצוין בהקשר זה, כי העובדה שהעותר עובד בחברה ישראלית שעיקר עבודתה בירושלים, מעלה משנה חשש כי יחזור על מעשיו. וכאמור, גישת שלטונות ישראל הודעה לרשות הפלסטינית, אשר תחת העותר הציעה שם אחר למתן מעמד באזור.

י"ב.     נשוב ונטעים: המבקש מרשויות ישראל כי ינקטו כלפי בקשותיו גישה חיובית, צריך לבוא אליהן בנקיון כפיים. שוהה בלתי חוקי המסיע בעצמו שוהים בלתי חוקיים - תרתי לגריעותא הם, וצריך שייצא הקול כי אין לאחוז את החבל בשני קצותיו, לבקש מעמד ולשהות שלא כדין, והיא סתירה שאין להלמה.

 י"ב.    אין בידינו , איפוא, להיעתר למבוקש.

           ניתן היום, ד' באלול התשס"ח (4.9.08).